לחם שמים על משנה ערכין א׳

1 הכל לאתויי בי"ג ויום א' כו'. ונראה שצ"ל בן י"ב ויום א' כו' תי"ט. אומר אני. בדיוק הוא. מ"ש בן י"ג. ולרבותא. דאפילו הוא בר י"ג. כי לא הביא שתי שערות. נמי דינא הכי. דודאי חד דינא הוא.

2 הנכרי עיין במגדל. גולות מים.

3 הגוסס המעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה. תרגום על צד תאמנה. על גססיהן.

4 וכן בגמרא דפרק בא סימן. שנושאות אחיהן על גססיהן והוא מלשון לאידך גיסא. שהוא הצד ולפי שנושאות על שני צדדים. לכן הוא לשון רבים והיינו חזה.

5 ולא נערך עתי"ט בשם התו'. דגוסס נודר ומעריך. ומסייע להו תי"ט מדלא תנן אלא לא נידר ולא נערך. ולאו דיוקא הוא. דבודאי לא משכחת בגוסס. דלהוי נודר ומעריך. שהגוסס הגמור. אי אפשר לו לברר דבריו ולהוציא המלות בשפתיו. והאי לאו בר הפלאה הוא. לא בדבור ולא במחשבה. משו"ה לא תני ליה תנא. ולא חש לה הר"מ. ומלישנא דתנא ברא נמי לא תידוק מידי. כמו שהרגיש תי"ט.

6 ואיברא סיפא דמתני' משמע לפום ריהטא כתו'. מדרי"א נודר ומעריך ומקדיש. ואפי' ת"ק נמי מודה ליה. כדאי' בהדיא בגמ'. בנודר ומעריך ומקדיש כ"ע לא פליגי. מיהו נ"ל. דלא קאי אלא איוצא ליהרג. אבל גוסס. פשיטא דלאו בר הכי הוא. וכי איתיה בר דעת. ומצי עביד הכי. א"כ ודאי אינו גוסס. ונידר ונערך ג"כ. שאינו אלא חולה. ואפילו הוא מסוכן. נ"ל שיש לו ערך. ואע"ג דאינו בכלל העמדה. מידי דהוי אתינוק. וכתבתי במגדל שגם הטריפה נערך. מכל מקום יש לתמוה על תי"ט. דלא דייק מסיפא. דלכאורה משמע הכי להדיא.

7 בפירוש רע"ב. וגובה מן היורשים. היינו שירשו נכסיו.

8 ישבה על המשבר פירש"י קודם שנגמר דינה. וליתא. דאיוצא ליהרג קאי. כו'. וה"ט דרישא דאין ממתינין משום עינוי הדין כו' תו'.

9 ואני אומר. מאן יימר. דילמא גזרת הכתוב היא. כדמרבינן מגם שניהם. ואי בתר טעמא אזלינן. ודרשינן טעמא דקרא. אמינא היינו טעמא. משום שהיא וולדה חטאו דמה"ט ולד הנוגחת והנרבעת אסור שהיא וולדה נגחו ונרבעו דולד ירך אמו ומ"מ אינו נהרג עמה. אלא כשנגמר דינו עמה. דאתרבי בהדה. דעדיין הוא כגופה. משא"כ אם נעקר לצאת קודם שנגמר דינה. כבר הוא גוף אחר נבדל בפ"ע. אבל אחר שנגמר דינה. הרי היא והוא כנהרגין חשובין. כדלעיל. ולפיכך אם באו לה אח"כ חבלי לדה. אין מושיבין אותה על המשבר. כך נ"ל עיקר כדעת רש"י.

10 נהנין בשערה לאו שערה ממש כו' דכתיב ותמת שם כו'. עמ"ש בס"ד בשי"ע סמ"א.